102 אמיר קלוגמן התחיל בהדגשה שאיננה מובנת מאליה על ההבחנה בין הדחף, הקשור לרמה הנפשית הפסיכולוגית, ובין האינסטינקט ( כולל הגירוי שמעוררו ) הקשור לרמה הביולוגית . לדידו, הגירוי מופיע מ"בחוץ", ואילו הדחף מופיע מ"בפנים", מתוך הגוף, ועל כן לא ניתן לפתור אותו ( לפרוק אותו ) באמצעות תנועת השרירים ( "בריחה" ) ; האינסטינקט נרגע בשעה שהוא מתמלא ורק לאחר מכן מתעורר 147 מחדש, ואילו הדחף הוא כוח מתמיד שאינו מפסיק לפעול . דווקא בגלל הקשר שלו אל מרחב ה"פנים", האישי, הפרטי, קשה להבין באופן אינטואיטיבי כיצד יכול הדחף להיות קשור למתח בין היחיד לכלל . קריאה פזיזה עלולה למקם את הדחף כתוצר וכביטוי אישי ( כמו שפה פרטית ) ואת האינסטינקט כקשור בקשר הדוק יותר אל האוניברסלי ( לדוגמה, אכילה, שינה, וכדומה ) , אך המשך הקריאה והעמקה במושג הדחף חושפים תמונה מורכבת הרבה יותר . כבר בתחילת דיונו במושג זה מיקם פרויד את הדחף בין הנפשי לגופני כרעיון שכורך את השניים יחדיו : כשנפנה עתה לעיין בחיי – הנפש מן הצד הביולוגי, יירָאה לנו ה׳יצר׳ 148 כמושג – גבולין בין הנפשי והגופני, כנציג נפשי של הגירוי שמקורו בפנימוֹ של הגוף והמג...
אל הספר