זיגמונד פרויד 86 שנהוג לכנות אהבה "גשמית" או "חושנית" . ואולם, כידוע, הסיטואציה הליבידינלית היא לעתים נדירות פשוטה כל כך . היות שאפשר היה לדעת בבטחה שאותם צרכים שזה עתה כבו יתעוררו מחדש, נוצר מוטיב חדש להטענה של האובייקט באופן מתמשך, כלומר נוצר מוטיב "לאהוב" אותו גם במצבי הביניים שבין סיומה של התעוררות מינית אחת לתחילה של זו הבאה אחריה . מתוך ההיסטוריה המשונה של התפתחות חיי האהבה האנושיים מתווסף גורם נוסף . בתקופת החיים הראשונה, זו שלרוב מסתיימת בשנה החמישית, הילד שם לו את אחד ההורים כאובייקט הראשון לאהבתו, ועל גבי אותו אובייקט מתאחדים כל הדחפים המיניים החותרים לסיפוק . אז מופיעה ההדחקה הכופה את הוויתור על מרביתן של המטרות המיניות הילדיות הללו, ומחוללת תמורה מרחיקת לכת ביחס של הילד להוריו . הילד ממשיך להיות קשור להוריו אבל עם דחפים שאותם יש לכנות "מעוכבי מטרה" . מכאן ואילך הרגשות שיחוש ביחס לאנשים הללו יהיו רגשות "מעודנים" . ידוע שהשאיפות החושניות המוקדמות יותר נותרות בלא – מודע במידה כזו או אחרת של עוצמה, 51 כך שבמובן מסוים הסערה המקורית ממשיכה לרגוש . 51 . ראו שלוש מסות על התיאוריה ש...
אל הספר