180 מימי חסקין | ניסים אבישר ( עורכים ) החפצה להביא לשינוי חברתי עמוק . בכך אבקש לבדוק אם אפשר להצביע על שפה חינוכית-ביקורתית שאינה רואה עצמה מנותקת מסוגיות של קהילתיות, אחריות, מסורת, אינטימיות ואהבה . אבקש להתייחס לזהות ב"קדמה" כפי שבית הספר מבקש לראות בעצמו : מזרחי וביקורתי ( מרקוביץ, 2013 ) , ולברר את סוגיית האהבה כחלק מאותה אלטרנטיבה חינוכית שבית הספר מציע, או כפי שעלה מדברי המורים שיוצגו בהמשך, כ"מהפכה של שמחה" . מאמר זה נכתב על בסיס מחקר מקדים לדוקטורט שכותרתו זהה לכותרת המאמר, שנתן משקל לסיפורי החיים של צוות בית הספר ( פרימה אלבז לוביש, 2016 ) . לצורך כך התקיימו ראיונות עם צוות המחנכים ( "המלווים" ) המוביל ועם מנהלת בית הספר, שבהם הייתה התייחסות לסיפור חייהם האישי והמקצועי ונבחנה גישתם החינוכית ביחס לשאלות הנבדקות : קשר בין אהבה, חינוך, פדגוגיה ביקורתית, זהות ותרבות . "אז למה שלא תלכי ללמוד ציור ? לפחות שיהיה לך מקצוע ביד" . זו השאלה שקידמה את פניי עם כניסתי לתיכון . אמצע שנות ה- ,90 תלמידה טובה מדרום תל אביב מגיעה ללמוד בצפון ונשאלת לתחביביה . לימודיי בבית הספר התיכון עם בגרות...
אל הספר