תקיפת הכור בסוריה

מיליו-ות אווירית למהלומה רבנממלית 164 רצויה, ולכן הוחלט לצמצם מאוד את הצעדים הגלויים לפני התקיפה . עם זאת, לנוכח האפשרות שהפעולה תסלים למלחמה הוביל הרמטכ״ל גבי אשכנזי תהליכי חזרה לכשירות ומהלכי התעצמות ורכש מואצים הן בצבא היבשה והן בחיל האוויר . כדי שהסורים לא יחשדו כי מדובר בהיערכות ישראלית לתקיפה מיידית, היה ניסיון להציג את המהלכים הללו כהכנות בסיסיות להסלמה אפשרית עתידית בזירה הצפונית . כמו בפרשיית תקיפת הכור בעיראק בשנת ,1981 גם בנוגע לתקיפת הכור בסוריה התגלע ויכוח בדרג המדיני, והוא נגע לעצם הצורך בתקיפה ולעיתויה . המתנגד העיקרי לתקיפה היה שר הביטחון אהוד ברק, שמונה לתפקידו ביוני ,2007 לאחר התמודדות פנימית במפלגת העבודה . הוא גבר בה על עמיר פרץ, שכיהן בתפקיד שר הביטחון במלחמת לבנון השנייה ובתחילת העיסוק בכור הסורי . אולמרט ( 2018 ) כתב בספרו כי ברק היה ״תומך נלהב בתקיפת הכור עד להצטרפותו לממשלה ומתנגד עקבי לתקיפה כמעט מהרגע שהצטרך אליה״ ( עמ׳ 208 ) . ברק התנגד בעיקר לעיתוי התקיפה וטען כי אפשר לבצעה גם במועד מאוחר יותר ואפילו כאשר הכור יהיה ׳חם׳ . הסיבות להתנגדותו של ברק אינן ברורות...  אל הספר