שניר מורדוך 170 גדי הלחם בפתיחת הרומן לליה מפגישה מרינה גרוסלרנר את הקורא עם מסורת פולקלורית ותיקה וארוכת שנים, שבה היא מתארת מנהג דתי שמזוהה עם הנצרות הקתולית ונחגג לקראת בואה של השנה האזרחית החדשה - הוא אפיית לחם שצורתו גדי : "לפני שלושה שבועות הוא הביא גדי לחם אפוי הביתה . לליה הייתה מאושרת . במשך שעות שיחקה עם הגדי, ממציאה לו שמות חיבה, הומה אליו ברכות, מספרת לו סיפורים . כשרצה אהרון לבצוע את הלחם, פלטה 342 הילדה צווחת ייסורים והסתכלה עליו בעיניים גדולות" . פרט להיותו רכיב בסיסי בהזנת האדם, נודע הלחם בין שאר גם במעלותיו הרבות וגם במשמעותו הדתית, והוא מסמל שפע ושגשוג . בתקופות קדומות נהגו האיכרים לקראת בואה של השנה האזרחית החדשה לחלוף מדלת לדלת ולשיר מזמורי חג שמכונים ברוסית "קוליאדקי" ( акдялок ) , לאחל ולברך את בעלי הבתים בשגשוג, שפע ואושר . תפקידם של השירים בהיבט הפולקלורי היה לייחל לתנובה עשירה, לנישואים מאושרים ולבריאות . במקביל נשאו השירים גם תפקיד חברתי ועודדו בתוכניהם ערכים חיוביים כמו תרומה לאביונים ולאלה שידם אינה משגת . כמחווה על שירתם נהגו בעלי הבתים לכבד את אותם איכרים ...
אל הספר