348 מיכל פרם כהן בשפה שילדים לא דיברו בה . כפי שהבחינה הסופרת לאה גולדברג ( 1911 - 1970 ) : בלא להעריך את כשרונם האינדיבידואלי של הראשונים מסופרי- הילדים העבריים, יש לציין בהם כונה משותפת אחת : שורש סגנונם נעוץ במקורות ולא בהווי . הקורא שלהם היה ילד, שהיו מנסים ללמדו עברית באמצעים מלאכותיים, ולא ילד החי באורח טבעי בלשונו, מדבר בה וגם יוצר לו אסוציאציות לשוניות משלו . שלטון-המליצה מזה והשאיפה לפשט את הסגנון בשביל הקורא הצעיר מזה, ללא סמוכין ל"פשטות" זאת באורח-חייו של הקורא - היו בעוכריה של ספרות-ילדים זו . 2 ב דרך ילדים וב בגד בוגדים השתדלה אפוא פונר מיינקין, כשאר סופרי הילדים העבריים, לפשט את העברית המליצית שרווחה במורשת הספרות המשכילית, אך עדיין הוגבלה למקורותיה המקראיים והמדרשיים של השפה . הבחירה בארץ ישראל בימי הבית השני סיפקה למחברת סביבה ותקופה שבהן שימשו לשון המקרא ולשון החכמים כשפות דיבור, ואלו התאימו למגמתה הפדגוגית ללמד את הקוראים הצעירים עברית . בהקדמותיה ל דרך ילדים ול בגד בוגדים לא נגעה פונר מיינקין בהיבטים הלשוניים של בחירתה במקום ובזמן שבהם שימשה העברית שפת דיבור, אך סביר...
אל הספר