83 מ ש ו ג ע אחר כך סימנתי לה לשכב על הכורסה ; היא קפצה עליה, וז׳אק החל ללטפה בהביטו בה . בתחילה היא נראתה מודאגת ; היא נרעדה, הסבה את ראשה כדי לחמוק מעיניו של האיש הנעוצות בה, נראתה נרגשת בחשש הולך וגובר . לפתע התחילה לרעוד, כמו שכלבים רועדים . כל גופה מפרכס, מזועזע בצמרמורות ארוכות, והיא רצתה לברוח . אך הוא הניח את ידו על גולגולת החיה שהשמיעה, מתחת למגע זה, אחת מאותן זעקות ארוכות ששומעים, בלילה, בכפר . אני עצמי חשתי המום, מבולבל, כמו שמרגישים כאשר עולים על סירה . ראיתי את הרהיטים מתכופפים, את הקירות זעים . גמגמתי : ״די, ז׳אק, די . ״ אך הוא לא שמע אותי עוד, הוא הביט במירזה בלי הפסקה, במבט מבהיל . היא עצמה עכשיו את עיניה והניחה לראשה ליפול כמו שעושים כשנרדמים . הוא נפנה אליי . ״זהו זה, סיימתי,״ אמר, ״הבט עכשיו . ״ והוא השליך את ממחטתו לצידה האחר של הדירה, וקרא : ״הביאי ! ״ אזי החיה התרוממה רועדת, מועדת כאילו הייתה עיוורת, הניעה את כפותיה כמו שמשותקים מזיזים את רגליהם, ופסעה לעבר הממחטה שנראתה כמו כתם לבן כנגד הקיר . היא ניסתה פעמים מספר ליטול אותה בפיה, אך נשכה בצידה כאילו אינה ג י ד ה...
אל הספר