ג י ד ה מ ו פ ס א ן 28 משרתת זקנה נותרה לידה, משקה אותה מפעם לפעם או נותנת לה ללעוס מעט בשר קר . מה התרחש בתוך הנפש האומללה הזאת ? איש לא ידע מעולם ; כי היא לא דיברה עוד . האם חשבה על מתיה ? האם הזתה בעצב, בלי זיכרון מדויק ? או שמא מחשבתה המדוכדכת נותרה ללא ניע כמו מים בלי זרם ? חמש עשרה שנה היא נותרה כך, כלואה בתוך עצמה וחסרת תנועה . המלחמה פרצה ; ובימים הראשונים של חודש דצמבר חדרו הפרוסים לקורמיי . אני זוכר זאת כאילו היה זה אתמול . היה קפוא, קיפאון שיכול לרסק אבנים ; ואני עצמי רבצתי על הכורסה בלי יכולת לנוע, בשל מחלת הצינית, כאשר שמעתי את החבטות הכבדות והקצובות של צעדיהם . מחלוני ראיתי אותם עוברים . הם עברו בסך בלי סוף, כולם דומים בתנועת המריונטות המיוחדת להם . אחר כך המפקדים פיזרו את אנשיהם בין התושבים . לי היו שבעה עשר . השכנה, המשוגעת, קיבלה שנים עשר, ובהם המפקד, קלגס אמיתי, אלים, סר וזעף . בימים הראשונים הכול התנהל כשורה . אמרו לקצין שבשכנות כי הגברת חולה ; והוא לא הביע כל דאגה . אבל עד 29 ה מ ש ו ג ע ת מהרה, אישה זו, שלא ראוה מעולם, עצבנה אותו, והוא התעניין לדעת איזו מחלה יש לה ...
אל הספר