מרלין וניג 66 אפשר שהקולנוע החרדי יתבסס : הדרך היחידה היא פרסומות וחסויות, אבל יש עם זה בעיה . המדיום הקולנועי שנוי במחלוקת במגזר החרדי, והמפרסמים חוששים מזעמם של הרבנים . לכן לפחות לעת עתה הם מעדיפים להמשיך עם כלי 61 התקשורת המקובלים, כמו עיתונים ורדיו . השימוש במילה חד – משמעית כמו "זעם" מדגים לנו את הביקורת ואת החששות מפני חדירת המדיום הקולנועי . היעדר מפרסמים או משקיעים בתעשייה מעכבים את התפתחותה . נוצר מצב שבו המשקיעים בסרטים הם היוצרים עצמם . הנטל הכספי בהפקת הסרט גורם פעמים רבות להסתבכויות כלכליות . יוצרים רבים נקלעים למצבים כלכליים איומים בעקבות השקעה בהפקת סרט שנחל כישלון . הקולנוע החרדי כענף מסחרי מלבד יהודה גרובייס, אשר מודה בגלוי שהמניע המרכזי בהפקת סרטיו הוא מסחרי ולא אמנותי, לא קיימת עדות דומה לזאת בקרב יוצרים אחרים . רוב היוצרים מציינים שהמטרה היא גם להתפרנס, אך הם בפירוש לא רואים בכך את המטרה העילאית . אדרבא, למרבית היוצרים קיים קושי כלכלי ממשי ליצור, ולמרות זאת רובם ממשיכים בכך ברצף . בשנת 2008 השקיעו ארבע יוצרות צעירות את כל הונן בסרט סגורים . הסרט נחל כישלון צורב בצי...
אל הספר