240 השירה — הזרה מטבעה — בשפת היום-יום . על שאלה זו הם עונים באופן משכנע ולא מתלהם : "בשביל אחד יהיו מעברים אלה פתחי מילוט משפת הכלל, בשביל אחרים — שערי הכניסה היחידים אל המקום שנמנע מהם בעקביות" . אחרי דברים אלה קל יותר, אפילו על רקע ההקבלה הבעייתית תמיד בין פליטוּת פיסית לפליטוּת נפשית ( "הביוגרפיה כמקומה של גלות, היום-יום כמושבה של זרות" ) , לקבל את אמונתם כי השירה מסוגלת להפוך "את הגלות להתגלות" . נדרש, כמובן, יותר ממה שיכולים להכיל ולנפק דפי 'דקה' כדי להבהיר זאת, מה גם שהעורכים לא גייסו את השירה להמחשת טענתם באופן ישיר, וטוב שכך . יש בתמונה שהרכיבו משהו הנוגע ברוח הדברים . שיריו של רמי סערי בפתח הגיליון, למשל, נהדרים . נדמה כי בשבילו, הנדודים, הגלות, הם אופן של סירוב לכוח ופתח לסולידריות חסרת גבולות . "לַעֲבֹר בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם / בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁעָבַרְתָּ / כְּדֵי לָתֵת לַכְּלַבְלַב הַמְדֻבְלָל מִגֶּשֶׁם — / ( . . . ) כִּמְעַט מַחֲצִית מֵאֲרוּחַת הַבֹּקֶר, / אֶת כָּל הַחֲבִיתָה . / ( . . . ) לְשׂוֹחֵחַשִׂיחוֹת נֶפֶשׁאֲרֻכּוֹת / עִם שְׁנַיִם מֵאוֹבְדֵי הַדֶּרֶךְ : /...
אל הספר