פרק ג : תמורות בתפיסת הסיפור בחסידות – בין״ייחוד״ ל״זיווגא דקטנות״ 75 וביאר כי האדם יכול לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה בכל מדריגותיו, הן במעשה הן בדיבור כגון תפלה ולימוד, וכשאינו יכול לייחד גם בדיבור אז יש לייחד במחשבה בסוד ״לךָדומיה תהלה״ [ תה׳ סה, ב ] , כי גם בחינה ומדריגה זו יש בשכינה בעת ההיא, ויקבל גם זה בשמחה, שהוא יחוד כאמור [ . . . ] וכן יש יחודים בכל דבורים וספורי גשמיים גם כן, וכמו ששמעתי בשם מורי שהוא מייחד את 37 עצמו עם אחותה דמטרוניתא בספורים גשמיים , והטעם ביאר וכו׳ . אמנם אפילו בדברים אלה ניכר ההבדל בין הבעש״ט לתלמידו, ובעוד הדברים המובאים כאן משמו של הבעש״ט תופסים את העיסוק בסיפורים כעבודה של ייחוד, עבודה מרכזית וגבוהה בדרכו של הבעש״ט, שמבלי להכנס לדקויותה ניתן לומר כי מדובר 3 בדברי ההסבר של ר׳ יעקב יוסף מפולנאה לדברים אלו, בחיבור הארצי עם האלוהי, הנסמכים על דבריו של המגיד מבאר, כבר נוספת הראייה של עיסוק שבדיעבד וראייתו של הסיפור כירידה למדרגה נמוכה שתכליתה ׳לקרב המוני עם׳ : וכן אמר הרב הנ״ל [ ר׳ דב בער ] , כי על ידי שמדבר עם המוני עם, מקרב את עצמו עמהן ויכול לקרבן לתור...
אל הספר