א. האומנם הדורות אינם מתמעטים אלא שווים?

עקרון שוויון הדורות ויתרון חכמת חז״ל 149 שהנגיד היה בן דור אחרון לא מנעה ממנו מלהידמות לקדמונים, כפי שהוא אומר בצורה יותר מפורשת ב׳זמירה׳ ״נִגְלֵית יְשָׁרָה״ : ״באתי באחרית ימי עולם, אבל דרכִּי דרך קדוּמים, אשר חזו [ שאותה ראו ] בני יפת״ [ לפי ירדן הכוונה ל״גִבורים אשר מעולם 30 הנגיד ייחס משקל רב להשתייכותו לשבט לוי, ובאותה אנשי השם״ – בר׳ ו׳, 4 ] . ׳זמירה׳ הוא אומר שירש ממשה, אהרן ומרים את הצטיינותו בקרב, בדיבור ובשירה : ״אֵלֶּה אֲבוֹתַי אֲשֶׁר נִחְלוּלְבָבִי [ שהנחילו ללבבי ] גְּדֻלָּה, עַל גְּדֻלַּת כְּסִיל [ הכוכב שבשמים ] רַבָּה וְנוֹסֶפֶת״ . מעבר להפלגה השירית הברורה הוא מבטא בזאת את אמונתו החזקה במקור התורשתי של כשרונותיו הבולטים ושל ייעודו האישי . הוא אומר זאת בהרחבה בשיר ״שְׁעֵה מִנִּי, עֲמִיתִי וַחֲבֵרִי, וְהַט אֹזֶן וְלֵב אֶל מַאֲמָרִי״ ( דיואן , עמ׳ 3 - 34 ) , שבו הוא מגיב על דברי תוכחה של חבר, הטוען שהוא מסכן את חייו הן במעורבותו בתככי החצר ( ״יְרִיבֵנִי עֲלֵי חֶבְרַת מְלָכִים״ ) והן ביציאתו לשדה המלחמה ( ״מַה לָּךְוְלִקְרָבוֹת ? ״ ) . על כך הוא משיב, בין השאר : ״וְהָאֵל, ...  אל הספר