פרק עשירי: ״מפני שלא היה בו שום דופי״ – על פִּשרהּ של מגמת הסנגוריה בדרשות חז״ל העוסקות במלכות שאול

דיוקן בשביל הדורות במקרים אחדים פורשׂהדרשן נסיבות מקִלות שהובילו את שאול לחטוא, ובאחרים הוא מסיט את כובד ההאשמה משאול אל הסובבים אותו . כך לדוגמה בדרשות העוסקות באחד מחטאיו החמורים ביותר – הריגת כוהני נוב : ושגגתה עולה זדון – דאמר רב יהודה אמר רב : אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים, ולא נטרד דואג האדמי, ולא נהרג שאול ושלשת בניו ( ב׳ סנהדרין קד ע״א ) . וישבי בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד ( שמ״ב כא, טז ) . מאי וישבי בנוב ? אמר רב יהודה איש שבא על עסקי נוב . אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד : עד מתי אמר רב : יהיה עון זה טמון בידך ? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, ועל ידך נטרד דואג האדומי, ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו . רצונך – יכלו זרעך או תמסר ביד אויב ? אמר לפניו : רבונו של עולם, מוטב אמסר ביד אויב, ולא יכלה זרעי ( ב׳ סנהדרין צה ע״א ) . שאול, שעל פי הכתוב הורה לניצביו ״סבו והמיתו כהני ה׳״ ( שמ״א כב, יז ) , אינו נזכר בשתי הדרשות כמי שאשם במותם של הכוהנים . תחת זאת מאשים רב את יהונתן בן שאול בגרימת אסון נוב, ותולה...  אל הספר