פרק שביעי : ליקויי ההנהגה וסגולותיה בדרשות על מלכי יהודה וישראל ואף לייחס לו חטאים שלא הוזכרו במקרא . אם הנחתנו נכונה בדבר המגמה הפוליטית של המסורות העוסקות בחטאי מלכים, על מה ולמה בחרו חכמי ארץ ישראל לטפול דווקא בשלמה האשמות כה כבדות על חטאים שאינם נזכרים באופן מפורש בתורה ? האם לא יכלו להסתפק בחטאים שהמקרא ייחס לו, או לבחור מלך שרשעותו מובהקת יותר כדגם לליקויי ההנהגה ? דמותו של שלמה ועיצובה בספרות חז״ל טופלו בכמה מחקרים שהציעו הסברים ששון הן לגישה החז״לית המסנגרת על שלמה, הן למקטרגת והן לאמביוולנטית . עמד על התמורה באופי המסורות על שלמה מתקופת התלמוד בארץ ישראל, ואף הצביע על מותו של רבי יהודה הנשיא כמי ששחרר את הרסן . בימי נשיאותו של רבי יהודה הנשיא, לא העזו לדרוש בגנותה של שושלת בית דוד, ועם מותו והאכזבה מרמתם של יורשיו, החלו להתפתח דרשות הביקורת כלפי אחדים ממלכי השושלת ועדיין שאלת הבחירה בשלמה שירו חיצי ביקורת עקיפים בנשיא ובאופי הנהגתו . כמייצג המרכזי של הביקורת מצריכה תשובה . נציע כי שלמה, יותר מכל מלך אחר, מוכיח את סכנתה של השררה . התיאור המקראי של ספר מלכים היוצר חלוקה בולטת 0 ...
אל הספר