ג. כתבי פילון

פרק ראשון : קנאות פנחס בראי הדורות פילון משכתב את סיפור הניאוף והקנאות, הוא משווה בין פנחס ליוסף, מבאר את פשר שמו של פנחס, ובעיקר מצדיק את הברכה והשכר שזכה להם פנחס בשל קנאותו . המשותף לכלל ההתייחסויות לפנחס בכתבי פילון הוא העמדה החיובית והמעריצה לדמותו של פנחס ולפועלו . אלון, פלדמן וסלנד תוהים האם הערצת פילון למעשה ההרג של פנחס איננה סותרת את עמדתו הן ביחס לחובת שמירת דיני התורה ״עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ״ ( דב׳ יז, יא ) , והן ביחס להשקפתו האידיאולוגית הקוראת להעדיף כיצד ייתכן שפילון אינו משמיע ולו מילת פתרון של שלום על מעשה של הרג . ביקורת על הפרת דיני תורה וחריצת דינם של זמרי וכזבי מבלי לחפש פתרון בדרכי שלום, ואף מצדיק את השכר ? אלון מוכיח כי פילון בדברי הערכתו למעשה פנחס לא חרג מההלכה שהיתה מקובלת בימי בית שני שעל פיה ״הבועל ארמית קנאים פוגעים בו״ ( מ׳ סנהדרין ט, ו ) והערתו של רב דימי שמדובר בהלכה מימי בית חשמונאי ( ב׳ סנהדרין פב ע״א ) . הוא מוכיח את דבריו גם מספר היובלים ל, יד - טו שבו מוטלת חובה על מי שרואה אדם יש להטיל ספק בקביעתו הנושא נכרית או מקלל ה׳ או מחלל המקדש לפ...  אל הספר