חנוך בן-פזי 68 את משמעותה של הסובייקטיביות ואת אופני הפרשנות של האדם כסובייקט לפעולת הפרשנות . הדיון הזה מאפשר ללוינס להפוך את הסדר ; לא הפרשנות קובעת את היחס אל הדבר הנתון לפרשנות, אלא דווקא היחס הוא זה המקדים את פעולת הפרשנות . במונחים ובמשמעות שלוינס מקנה להיפוך הזה, ההבנה אינה מקדימה את האתיקה, אלא האתיקה היא המקדימה את פעולת הפרשנות — שהיא היא פעולת ההבנה של הסובייקט . הדיון הפנומנולוגי באשר לפעולת הפרשנות מתגלה על פי לוינס כהבהרה מחדש של משמעות הסובייקטיביות של הסובייקט . הסובייקט כיש שנקרא מבחוץ, על ידי מה שמחוצה לו, נדרש לפעולה של פרשנות כלפי הישים שמעבר לו, ומכאן נתבע למענה כלפי אותם הישים . כאשר היש שמחוצה לו הוא הסובייקט האחר, הרי שפעולת הפרשנות נושאת אִתה גם משמעות מוסרית . השפה של ההרמנויטיקה והמוסריות של השפה על חשיבות השפה בספרות חז"ל אין צורך להכביר במילים : "העולם נברא במאמר", המחויבות של האדם למילותיו, האימה של היות עד או נדירה של נדר . אחת המשניות המופיעה בפרקי אבות, שעניינה לכאורה מוסרי, עוסקת ביחס שבין השפה ובין המציאות : "בעשרה מאמרות נברא העולם" ( משנה אבות, פרק ...
אל הספר