258 עמליה זיו מסקנה : הנישה הלגיטימית להומוסקסואליות בארץ היא עדיין רק כמושא לעניין מציצני . ההומוסקסואליות משויכת עדיין לתחום הפרט, התחום שהתקשורת נוהגת לסמן בתוויות כמו "סיפור אישי" ו"וידוי חושפני", וגם סרט שהוא באופן כה מובהק לא כזה, סרט שיוצא נגד האידיאולוגיה העומדת בבסיס השיוך הזה, מוכנס לשם בדלת האחורית . והנה, אף על פי ש ארון הצלולויד הוא סרט דוקומנטרי נקי מווידויים חושפניים הוא בהחלט סרט מהנה ומרגש, או ליתר דיוק סרט מהנה לגייז וסרט חשוב ( ומהנה ) לסטרייטים . ללסביות והומואים הוא נותן שיקוף ואישור לאופן שבו מאז ומתמיד קראנו סרטים ; לסטרייטים הוא עשוי להראות כיצד הידע שלהם על גייז והעמדות שלהם כלפי גייז מוּבְנים על ידי הייצוגים שמציעה תעשיית הקולנוע, ועד כמה הייצוגים הללו נתונים למשטור . ועם זאת, אחרי שצחקתי לא מעט ובכמה מקומות כמעט הזלתי דמעה, יצאתי החוצה לרחוב התל-אביבי ותוך כמה דקות הסרט נמחה מתודעתי כמעט כליל . מדוע ? מכיוון שעל אף החשיבות של עצם קיומו, ארון הצלולויד הוא במידה רבה סרט מפוספס . במקום ביקורת אידיאולוגית נוקבת הוא מציע נרטיב היסטורי בעל סוף אופטימי, שמציית למבנה ...
אל הספר