250 עמליה זיו כזה . בשנים האחרונות קיבלה הקהילה הגיית, רובה בשמחה, את המחקרים שהתיימרו לחשוף מקורות גנטיים, הורמונליים או ביולוגיים אחרים לנטייה מינית הומוסקסואלית . מחקרים אלו נדמו כמבססים את הטענה, שאומצה פחות או יותר כקו הרשמי של תנועת השחרור הגיית, שההומוסקסואליות היא מצב טבעי, כלומר לא פגם מוסרי, לא מחלת נפש וגם לא בחירה אישית שאפשר לשנות . טענה זו באה כתשובה לסטיגמה של "שלא כדרך הטבע" שהתרבות היהודית-נוצרית הצמידה להומוסקסואליות, ושימשה כבסיס מוסרי למאבק באפליה : אם הומואים ולסביות פשוט נולדים כאלה, כמו לבקנים ואיטרים, אזי החברה אינה יכולה לדרוש מהם להשתנות ואסור לה לרדוף ולהפלות אותם בגין מיניותם . הטיעון המוסרי מלווה גם בטיעון מעשי האומר שגייז הם אחוז קבוע באוכלוסייה בכל חברה וחברה, ולכן רדיפות לא "יפתרו את הבעיה", כשם שסובלנות חברתית לא תביא ל"התפשטות התופעה" כפי שחוששים ההומופובים . נוסף לכך, תפיסת המשיכה החד-מינית כנעוצה בביולוגיה עולה בקנה אחד עם האינטואיציות הבסיסיות של הרבה הומואים ולסביות שזוכרים את עצמם נמשכים לבני מינם עוד משחר ילדותם . ההיאחזות המתגוננת של הפוליטיקה ה...
אל הספר