242 עמליה זיו בעקבותיהן . המסע שלהן הוא יותר ביטוי לחוסר בית פנימי או לחיפוש חסר סיכוי מאשר למנוסה קונקרטית . נשיקת הפרפר לא שייך לז'אנר הרוצחים הסדרתיים גם מכיוון שרוצחים סדרתיים בקולנוע ( שוב, להוציא את אימא סדרתית ) הם כמעט תמיד גברים . לא שחסרות בקולנוע נשים קטלניות, אבל הן בדרך כלל משתמשות בגברים למטרותיהן באמצעות מניפולציות רומנטיות, או שאם הן רוצחות בעצמן, הן מתאימות לסטריאוטיפ של ה" evil woman " הזוהרת וחסרת הלב . יוניס, גיבורת הסרט, היא הדבר הרחוק ביותר שאפשר לדמיין מפאם פאטאל זוהרת ומסוכנת . למעשה, היא דומה יותר מכל להוֹמלֶסית או למישהי שברחה ממוסד סגור, והכריזמה הרודנית והאימפולסיבית שלה שייכת יותר לסקאלה המָאנית המוכרת, מאשר למשהו שאפשר לקרוא לו זוהֵר או אפֵל . הפירסינג והשרשראות שעוטפות את גופה אמנם מקשרים אותה לעולם דימויים של BDSM , אבל אצל יוניס לא מדובר בהבטחה מינית אלא בסוג של מרטיריות במיטב המסורת של בקשת הגאולה דרך הביבים . אפשר לראות את יוניס ומרים כממשיכות של ז'אנר הלסביות הערפדיות ולעקם את האף לנוכח הזיקה החדשה שנוצרה בסרטים של גברים בין אהבת נשים לבין רצח - ראו ...
אל הספר