196 צביה ליטבסקי ניתן להבין את חיזיון השווא של הלנה כמחולל התשוקה וההרס . אפלטון מצטט משירו של סטיסיכורוס : אֵין אֱמֶת בַּנְּאוּם הַזֶּה : בְּצִי סְפִינוֹת לֹא יָרַדְתְּ, וְלֹא בָּאת אֶל טִירַת טְרוֹיָה . 233 כלומר, דימויו של היופי, שבעטיו אנו מתייסרים ומתענגים, הוא ריק . צלם היופי אמנם מניע את ההתרחשויות, את הבריאה ואת ההתהוות, אך טמון בו היעדר . הוא מזין את החיים אך גם מרוקן אותם . ובניסוח אחר : "האובייקט המקודש, המרומם, הוא זה שמגלם את הקצה של אפשרות הסיפוק, את היסוד המוחלט, שלכן מוּצא אל 234 מחוץ לגבולות ההשגה האנושית" . ארחיק לכת מכאן בצעד נוסף ואומר שכל תשוקה היא ביסודה תשוקה למוות . שכן אין אובייקט המספק אותה אלא חלקית וזמנית, ואילו מושאה האמיתי הוא המוחלט . כאן מצוי השורש למותם המפעים של פירמוס ותיסבי, רומיאו ויוליה, טריסטן ואיזולדה ורבים אחרים בספרות, הגם שאין לאוהבים המופלאים והשוטים הללו כל מודעות ביחס לטיבו של דחף המוות הפועם בם . סיבת המוות היא לעולם פרט שולי, אך עקרוני, של אי-הבנה או מקריות : רכיבתו האיטית מדי של הנזיר על חמורו בדרכו אל רומיאו, או שתייה אקראית של שיקוי הא...
אל הספר