178 צביה ליטבסקי חיי בן תמותה . ספינת הפיאקים המהירה כמחשבה נכנסת לנמל . שייטיה 207 מורידים בעדינות את אודיסאוס, וְהוּא אָחוּז בְּחַבְלֵי-הַשֵּׁנָה, מניחים אותו על חוף מולדתו ליד עץ הזית, עם מתנות המלבושים וחפצי הנוי, ופונים לדרכם . הספינה, כידוע, הפכה לאבן על ההר בפאתי ארצם . התעוררותו של אודיסאוס טעונת אימה . אתינה נוסכת עליו ערפל על מנת שלא יוכר בשלב זה, ואף הוא לא מכיר את מקום הימצאו . נקודת המוצא לפעולתו רבת המעקשים ורבת התבונה בארצו היא חוויה של זרות וחרדה . כל דאגתו נתונה לחפצים שהעניקו לו הפיאקים : עַתָּה אֵינֶנִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה אַצְפִּינָה אֹצְרוֹתַי, 208 אוצרות אלה מייצגים ידע פנימי חדש . אלה הם כרגע נכסיו היחידים, ועדיין אין לו תחושה של בית על מנת להניחם במקומם הנכון והראוי . מתוך השינוי הפנימי שעבר עולה הצורך בהתמצאות חדשה . הטריטוריה הפנימית מחפשת את שיקופה במציאות, ולא חולף זמן רב עד שהדבר מתרחש, וגם הפעם, בעזרת אתינה . בדמות עלם מבשרת לו אתינה שהגיע לאיתקה : [ . . . ] אָכֵן וְאָכֵן אֵינָהּ חֲסֵרָה גַם שֵׁם, וְרַבִּים הַיּוֹדְעִים אֶת שְׁמָהּ לָהּ . 209 בדומה לתחילת סיפור...
אל הספר