191 הדרמה של האחר המיתי מחזהו של גרינברג מן המחזות האחרים העוסקים בעימות היהודי – ערבי . הערבי והיהודי השוכנים זה לצד זה וזה עם זה במרחב המיתי הטרגי של חברון, כמו בזה של בימת התיאטרון - כמו ה"שכנים" של לוינס - מחויבים לערוב זה לזה חרף התכחשותם ושנאתם . סימן בולט נוסף ליחסו זה של המחבר לדמויותיו ניכר בעיצוב אותו מגזר אופייני למחזות פוליטיים : החיילים . שוב, כיאה לדרמה פיוטית, הדבר ניכר בשפה . בניגוד ל"שפת חיילים" המשרתת את דמויותיהם בטקסטים פוליטיים ( וכך, אמנם בסִגנוּן מסוים, גם ב רצח ובסאטירות הפוליטיות המוקדמות של לוין ) , החיילים ב חברון - שפעולתם "שגרתית" לגמרי, פשיטות וחיפושים ואיוש מחסומים - דוברים בשפה שאינה שונה עקרונית מזו של היהודים הדתיים או של הפלסטינים . לשונו של ייצוג החייל הבולט במחזה, טוראי שמואלי המאייש את המחסום הסמלי, אף עשירה משל רוב הדמויות . ממש כמו רחלי וחליל בטקסטים שצוטטו לעיל, גם טוראי שמואלי מבטא געגועים דתיים לאותו אחר שאין לראות או לזהות את פניו, ואלה גוברים ככל שאירועי המחזה צוברים אלימות : טוראי שמואלי ( במכשיר הקשר ) : אתה, שאת פניך לא ראיתי מעולם, ולעול...
אל הספר