132 ישראל המאירי הנרחב והשבחים הביקורתיים שהמחזה וההצגה זכו להם, היו גם תגובות תוהות וספקניות . המחזה מסתמן, על כל פנים, כייחודי וכחידתי בדרמה של לוין, בין היתר מבחינת סיווגו הז'אנרי . הסיווג הז'אנרי, ובכלל הדיון הביקורתי במחזותיו של לוין, נזקק מראשיתו למיתי ולאחר במשמעויותיהם השונות . בסאטירות את ואני והמלחמה הבאה ( 1968 ) , קטשופ ( 1969 ) ו מלכת אמבטיה ( 1970 ) , שסווגו גם כהצגות קברט, יצא לוין "נגד קודשי הקודשים 278 מדובר, במילים אחרות, במיתוסים של החברה הישראלית" . חברתיים – פוליטיים כמו "מלחמת אין ברירה", "האם הצודקת" 279 הביקורת זיהתה ו"הצבר הנועז", שנחשפו כ"רמייה עצמית" . את לוין של הסאטירות בעיקר כמי שהוביל את ניתוצו הפוליטי 280 מאוחר יותר הופיעה ביצירתו קבוצת "המחזות של מיתוס הצבר . המיתולוגיים", סיווג ז'אנרי שחל על מחזות כמו ייסורי איוב ( 1981 ) , הזונה הגדולה מבבל ( 1982 ) ו הנשים האבודות מטרויה ( 1984 ) , שבהם 281 המיתוס ( ובמחזות נוספים ) פנה לוין אל המיתוסים העתיקים . ( מקראי, יווני, נוצרי ) שבתשתית המחזות עבר, כמו שציין שמעון 282 לוי, "תהליך של פירוק ושל אירוניה" . הדיון...
אל הספר