95 על הפירוש או [ המבע השולל של ] "היה אדם לבן" הוא "לא היה אדם לבן", אבל לא : "היה אדם לא-לבן" . שהרי אילו החיוב והשלילה היו חלים על כל אחד ואחד [ ממרכיביה של הטענה ] , כי אז לומר ש"קורת-עץ היא 27 אדם לא-לבן" היה בגדר אמת . בהנחה שאלה הם פני הדברים, הרי טענות שאינן משתמשות בפועל "היה" יכולות להגיע לאותה תוצאה על ידי שימוש בפועל חלופי, כגון "האדם הלך" : שלילת הטענה הזאת אינה "הלא-אדם הלך", אלא "האדם לא הלך" . ו [ במקרה זה ] גם לא יהיה הבדל בין הטענות "האדם הלך" ו"האדם היה מי שהלך" . כך אפוא, אם אפשר [ להציב את סימן השלילה ] בכל מקום, השלילה של "יכול להיות" תהיה גם "יכול שלא להיות" ולא [ רק ] "לא יכול להיות" . אבל נראה שאותו דבר עצמו יכול להיות ויכול שלא להיות, שהרי כל דבר שיכול [ למשל ] ללכת או להיחתך- לשניים, יכול גם שלא ללכת ושלא להיחתך-לשניים . והטעם לכך הוא שהדברים שבכוח יכולים גם שלא לצאת אל הפועל, כך שגם המבע השולל יהיה [ במקרה זה ] אמיתי, כי מי שניחן בכושר הליכה יכול גם שלא ללכת, ומי שעיניו רואות יכול גם שלא לראות . 15 5 10 96 אריסטו אבל כאשר מדובר באותו נושא גופו, שני משפטים מנ...
אל הספר