4 שיממון במרחבי הנפש וצימאון נואש למגע אנושי נרטיבים בֶּקֶטיאניים ופסיכואנליטיים

109 אימת הנפילה על אודות הילד האוטיסט שצייר את שני צידיו של הבית על אותו מישור, משל היה צידו הקדמי של הבית וצידו האחורי אחד, ללא תחושה של חלל או תלת-ממדיות . דוד נהג לדבר על דברים שקרו לו בין הפגישות, ללא כל תחושה של מגע אמיתי איתי, כאילו כל פגישה הייתה רק תחנת עצירה קצרה נוספת שתישכח ברגע שהפגישה תסתיים . את כל ההתרחשויות סיפר בתמימות, ללא מודעות לאופן שבו הוא שופך עובדות, בבחינת עובדות ללא כל משמעות רגשית עבורו, מלבד הריגוש החושי או הנרקיסיסטי הגלום בהן . זאת ועוד, דוד נהג להציף בפרטים קונקרטיים ללא יכולת לאפשר תהליכי חשיבה בתוכו ובתוכי . הוא חזר וסיפר על הצלחותיו עם נשים ועל יכולתו לכבוש בקלות גם את הנשים היפות ביותר ; על הלהט שבו רבים בסביבתו מבקשים את קרבתו, אפילו אם בו-זמנית היה מודע לכך שהוא משמר את כל המגעים האלה באמצעות סוגים שונים של תמיכה כספית . אף על פי שלכל התמרונים הללו היו מאפיינים נרקיסיסטיים ומאניים ברורים, התחלתי להתייחס אליהם יותר כמעטפות ריגושיות ותחושתיות ששימשו כפקקים לסתימתו של ריק נפשי עמוק, ריק שמאפיינו העיקרי היה תחושה מפחידה ובלתי ניתנת לתיאור של ריקנות וחוס...  אל הספר