120 חידת דיין צעיר, נשפט וישב בכלא עכו, ועל כך שבעשרים השנים האחרונות השתתף בשלוש מלחמות עם מצרים והוא מכיר מקרוב את זוועות המלחמה . בהמשך עבר לנימה עניינית וישירה וסיפר להם על הערכתו שישראל ומצרים יכולות לחיות בשלום, אך התוודע לחוסר העניין שלהם להתייחס לעניינים החורגים משיפור תנאי כליאתם . הוא הוסיף בנימה ישירה ומאיימת : "אם אחדים מכם או כולכם סבורים שאין מקום למדינה יהודית במזרח התיכון, שכל זמן שאנו יושבים כאן עליכם להילחם בנו, ועלינו להימחק מן המפה – אין לי 191 תשובה אלא זאת : נצטרך להשיב מלחמה . " כשסיים את דבריו הזמין את הקצינים הבכירים להסב לשולחנו, וזכר מנהג זה של הכנסת אורחים עוד מתקופת נעוריו, כשנקלע לאוהליהם של הבדווים והם חמלו עליו ועל חבריו, עזרו להם וסעדו את ליבם . איש מארבעת הקצינים השבויים לא היה מוכן להתייחס לשאלות העקרוניות שהעלה דיין, אך הוא לא כעס על כך – להפך, הוא נפרד מהם בידידות ואיחל להם דרך צלחה בשובם למולדתם . היה ברור לו שרוח הלחימה לא פסה והמלחמה לא קירבה את השלום, ותהיה זו אשליה לחשוב שישראל תציע שלום בתנאיה והערבים יקבלוה כמובסים וחסרי רצון לנקם . ביומנו רש...
אל הספר