202 דוד שחר תקופה זו של ראשית החינוך העברי בארץ ישראל הייתה, לפי הגדרתו של אפרים שמואלי "תקופת הרומנטיקה בבית ספרנו, שבה עמד טבע הארץ במרכז הלימודים והחינוך [ . . . ] תקופת ההליכה 317 ההכרה בחשיבותו החינוכית של הטיול ובהיותו אמצעי ברגל" . יעיל ללימוד גיאוגרפיה וטבע הייתה מקובלת על פדגוגים אירופיים רבים, ובמיוחד מורי גיאוגרפיה גרמנים . דעה זו הייתה מקובלת 318 אבל כאן נוספה למטרה גם על המורים העבריים בארץ ישראל, הפדגוגית האמונה כי הכרת הארץ ותולדותיה תעורר בתלמידים, שרבים מהם לא נולדו בארץ, גם אהבה לסביבתם . אמונה זו חיזקה את מעמדו של הטיול והפכה אותו מאמצעי למטרה בפני עצמה . הטיול החל לתפוס מקום חשוב בחינוך העברי בארץ ישראל וייצג בתודעתם של העוסקים בחינוך מגוון רחב של התכוונויות חינוכיות . הוא נתפס ככלי חינוכי המסייע להקניה ולהפנמה של ידע, מיומנויות וערכים, ובין השאר - ידיעה והכרה היסטורית של העם והארץ ואהבת המולדת . זהו טיול המייצג את רוח התחייה הלאומית, מפגיש את התלמידים עם מקומות המסמלים את העבר היהודי המפואר בארץ ישראל של תקופת בית ראשון ושני, ויוצר קישור תודעתי בין העבר הקדום להווה...
אל הספר