178 פרק תשיעי והיסוד המושל, כפי שאמרנו, הוא התבונה, ההיגיון, הלוגוס שלנו, וכיוצא באלה . אם מישהו מגנה אותנו, כלשונו של אורליוס, או כאשר אנחנו מצויים בקונפליקט בינאישי שבו האחר מדבר עלינו רעות, אומנם תיווצר עבורנו בנקל תחושת עוול או כעס, אך אורליוס מצביע על כך שהתגובה שלנו, כפי שראינו גם בפרקים אחרים, תהיה תמיד נתונה בידינו . הכעס והמריבה אינם הכרח הטבע, אלא בחירה שלנו ; ותחתם מציע אורליוס בחירה אחרת . תחילה, לתחום את הגנאי של אחר כלפיי, לעולם שלו בלבד . להפריד בין עצמי לבין ענן הגנאי והשנאה . לבחור לראות ענן זה כחלק מהשמיים של זה המגנה אותי, כבעיה שלו וכעניין שלו עם עצמו . תחילה לתחום זאת אצלו — בדעתי ובמחשבה שלי — ורק אז לגשת לטפל בבסיס של אותו גנאי, ולפרק את הגנאי הזה בדרכי נועם : האם מישהו יגנה אותי ? יהא זה עניינו, אני אדאג לכך שלא ימצאוני עושה או אומר דבר מה שראוי לגנותו . האם ישנאני מישהו ? יהא זה עניינו . אולם אני אהיה אדיב ואסביר פני לכל אדם, אף אהיה נכון להראות לו עצמו את מה שנעלם מעיניו — לא כמי שמוכיחו או כאילו מוחל אני על כבודי — אלא ביושר ובנועם [ . . . ] ( שם, עמ' 164 ) ....
אל הספר