132 פרק שישי בהוויה שלנו בהתקוממות שלנו כנגד הטבע . שכן ההוויה שלנו היא להיות חלק מהטבע בעצמנו . בוודאי שישנו קושי לקבל עמדה מעין זו, כאשר אנחנו וכך גם הסטואה רואים את החיים בחיוב, כמתנה שזכינו בה והיינו רוצים לשמור אותה בידינו, ובצדק . בכל זאת יש משהו מוזר בכך שאנחנו נוהגים כמופתעים גם לנוכח הצפוי ביותר, ושעדיין לא הרגלנו את עצמנו אליו . גרוע מכך, איננו מנסים אפילו להרגיל את עצמנו אל הטבע הכה צפוי שמכה בנו שוב ושוב : "כל המתרחש הִנו ידוע ומוכר כוורד באביב וכפירות בקיץ . הוא הדין לחֳלי ולמוות, לדיבה ולמזימה ולכל יתר הדברים שבעטיים ישמחו שוטים או יכאבו" ( אורליוס, ,2012 עמ' 62 ) . המהלך הסטואי מכוון למבט מסוים על הטבע והקיום, ואף אם נאמר שאין זה מענייננו, ואנו מבקשים רק לחיות את חיינו ולהתרכז בקיום העצמי שלנו בלבד, הרי שאף אם זה הקל והנוח לנו ביותר, כאן גם מקור הבעיה לפי הסטואה, כאן מקור הקושי שלנו בהתמודדות עם המוות : המוות טיבו כטיב הלידה — תעלומת טבע ; איחוד הנובע ממקורות זהים, ושוב התפרקות וחזרה אל אותם המקורות . כללו של דבר, אין זה עניין לבושתו של אדם, שהרי אין הוא נוגד את מה שיאה ...
אל הספר