194 פרק חמישי רתיעתו של ג ' ון ווטסון מהשימוש בריקודים ובשירה בפולחן האפרו-אמריקאי . שכן מלבד הגזענות "הרגילה" שכתיבתו נגועה בה, ובמרכזה תיאורם של שחורים כחייתיים וילדותיים, הכותב מביע את חרדתו מפני זליגת החוויה הדתית העממית אל המאמינים הלבנים . כיום אנו יודעים כי היה זה קרב מאסף חסר סיכוי אל מול הנחשולים של הנצרות האמריקאית אשר חושלה בשנים אלו, שעדיין מהווה את הזרם הדומיננטי בארצות הברית . * * * אנו סובלים מעוד רעה ההולכת ומתפשטת, והיא הנוהג לשיר במקומות הפולחן הציבורי והקהילתי שלנו נעימות עליזות על פי שירים עתיקים שעיבדנו למזמורים : כְּשירה הם לרוב עלובים ובעלי תכנים אוויליים ; והאנשים שהלחינו אותם ושרו אותם לראשונה — אלה במרבית המקרים השחורים הבורים של הקהילה . כך במקום להשריש נוצריוּת צלולת דעת באלה שיש להם הכי פחות חוכמה לנהל את עצמם, [ השירים הללו ] מרוממים את גאוותם הרוחנית והערכתם העצמית המופרזת לתועלת שהם מביאים . [ . . . ] שירה זו, כידוע לנו, כבר מושרת דרך קבע במרבית התפילות שלנו ובכינוסים 2 לפעמים שניים או שלושה קטעים ברצף . במקביל אפשר לשמוע מאן בשדה ; דהוא בעל רגשות מוזיקל...
אל הספר