פרק שמיני | השלמת המיזם | 329 אותה ( נסו לא לחשוב כמה דקות על דוב לבן . . . ) . לכן חייבים ללכת בדרך של סליחה כדי שהזיכרון יישאר שלם, אך נוציא ממנו את עוקצו . הסליחה מתבקשת בדרך כלל כאשר האחר פגע בנו, במזיד או בשוגג . אם, במהלך המיזם, יעליב אותנו מישהו, בדבריו או במעשיו, אך טבעי שניפגע ונתקשה לסלוח לו . ככלל, יש כמה סיבות לסירובנו לסלוח : ראשית, הסליחה אינה צודקת . היא עלולה לפגוע במוטיבציה לתפוס את מי שפגע בנו ; שנית, הסליחה עלולה להתפרש כהתייחסות חיובית למי שעליו אנחנו כועסים ; שלישית, הסליחה חוסמת נקמה שנראית בעינינו מוצדקת וטבעית . אולם סליחה הופכת את המרירות לניטרלית ואפילו לזיכרונות בעלי גוון חיובי, ולכן משפרת מאוד את שביעות הרצון שלנו בחיים . הסליחה משחררת אותנו . אפילו הבריאות הגופנית שלנו, בייחוד בריאות הלב וכלי הדם, משתפרת כאשר אנחנו סולחים ולא סוחבים צלקות כל החיים . כולנו יודעים שאין בעולם מישהו מושלם, אין אדם שאיננו טועה . זו המשמעות של היותנו בני אנוש . גם אנחנו טועים ולעיתים פוגעים ברגשותיהם של אחרים . ולפעמים אחרים טועים ופוגעים בנו . בבסיס הסליחה נמצאת ההבנה שהאחר נפגע...
אל הספר