ה"א — /h/

49׀מסורת העב רית במרוקו נהלת ( שמות טו, יג ) ; lihár להר ( ביכורים א, ט — מר"א, תפ"א ) ; kihunná כהנה ( סוכה ה, ב — מר"א, תפ"א ) ; וכשהיא סוגרת הברה : bihyutám בהיותם ( שמ"א ב, כז — מר"א, תפ"א ) ; lihyút להיות ( תענית ב, י ) . ב ס ו ף מ י ל ה — כאשר הה"א מופּקת היא מתפקדת כעיצור במסורת הטברנית, ובמקרה הזה יהודי תמ"ם מקפידים לרוב על ביצועה של הה"א, למשל : yáh יהּ ( שמות טו, ב ) ; gomláh גמלהּ ( שמ"א א, כג ) ; ʾimmáh אמהּ ( ביכורים א, ה — תפ"א, מר"א ) ; wiṭabbaʿtáh וטבעתהּ ( סוכה ה, ח ) . אך 76 saratá צרתהּ ( שמ"א במקומות מסוימים הגיית הה"א המופקת מתרופפת : א, ו — מכ"א ) ; ʿalutá עלתהּ ( שם, ז — מכ"א ) ; siʾiná שאינהּ ( סוכה ה, ג — מכ"א, מר"א ) ; lirḥubá לרחובהּ ( תענית ב, א — מכ"א, מר"א ) . כאשר ה"א מתפקדת כאם קריאה במסורת טבריה חכמי מרוקו אינם הוגים אותה בהתאם למקור : hirbitá הרבתה ( שמ"א א, יב ) ; bisibʿá בשבעה ( תענית א, ג ) . מקרים לא מעטים של היעלמות הה"א נרשמו, לרוב במכּנאס . החוכך הסדקי עשוי להותיר את תנועתו, ולעיתים הוא נשמט עם תנועתו . ב ר א ש תי ב ה — ה"א שורשית : ixál היכל ( ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי