פרק 3: "את לא תגידי לי מה לעשות" התמודדות הגננת עם הורים המאתגרים את סמכותה

82 | ״ללכת בין הטיפות״ : אסופת מחקרים על השותפות בין הורים למורים יכולתה של גננת לגלות אמפתיה כלפי הורים גם לנוכח ביקורת המוטחת בה, עולה מהדוגמה הבאה : בוקר אחד מגיעה לגן אם עם בתה . על הלוחות מפוזרות תמונות רבות של ילדי הגן . האם מתבוננת בתמונות, ניגשת אליי בכעס ואומרת : "זו פעם שנייה שהילדה שלי מופיעה רק בשלוש תמונות, בעוד הילדים האחרים מופיעים הרבה יותר, ואני ספרתי" . אני בתגובה ניגשת לשלוש התמונות ומתחילה להתעניין בהן, איזה יופי ראית איך היא חותכת יפה את הפירות ? [ . . . ] וממשיכה כן . . . נכון, היא לא אוהבת כל כך להצטלם, אני רואה שזה ממש מפריע לך כי את נהנית לראות את התמונות של הבת שלך . היית רוצה שאצלם אותה יותר ? אני מבינה שזה ממש חשוב לך, ואני מבטיחה לצלם אותה יותר [ . . . ] מקרה כזה בעבר היה מוציא ממני ישר חיצים, והייתי יורה חיצים כלפי האימא בקלות, אבל למדתי בהשתלמות שאת ההורים לא אצליח לשנות, השינוי צריך להיות שלי . אין ספק שזהו תהליך שאצטרך לתרגל . מה שברור לי הוא שכאשר פעלתי כך, השיחה הסתיימה יפה, האם יצאה עם חיוך ומרוצה, והטונים נשארו נמוכים . בחרתי להיות יותר אמפתית, אם כ...  אל הספר
מכון מופ"ת