146 שלי אינגדאו-ונדה עובדים . העובדים היו חלק מהמשפחה . חלקם הגיעו לכאן, אימא שלי הצילה הרבה . ואז יוצאים לדרך . מעירים אותי בלילה ממש, אני לא רציתי לקום . יצאנו לדרך [ . . . ] הולכים, הולכים הולכים [ . . . ] עד שנתקלנו בעוינות ראשונה . פתאום אני שומע צרור יריות [ לוחש ] תתתתה, תתתתה [ . . . ] המשכנו ללכת ובוקר אחד עושים ספירה ואז חסר דוד שלי . כולם חיפשו אותו, ובקיצור התאבלו עליו הוא מת, בטח חטפו אותו וזה . המשכנו ללכת, ואז הסרט שלי מתחיל שם, משם אני יודע שאנחנו הולכים לגלות, משם ידעתי [ . . . ] . אנחנו מגיעים לאיזה מקום שיש לו באר מים ומלא עצים מסביב, שתינו ואז [ . . . ] הקבוצה המשיכה ללכת ואני נשארתי . כביכול אני כבר בן שש, אני גדול, אני גבר . הייתי עושה אז המון דברים : שומר על עגלים, הייתי אחראי על חלוקת חלב למשפחות [ . . . ] ממש הייתי בר סמכות - ילד קטן, אבל תותח . אז אני נשאר עם כמה גברים ושואל איפה ההורים שלי והם אומרים לי תמשיך ללכת ישר [ . . . ] לא מעניין אותי כלום חיות לא חיות, לא פחדתי מכלום . לא היה לי פחד . המשכתי ללכת, פתאום הגעתי לשביל מתפצל, מה אני עושה ? החלטה גורלית, ...
אל הספר