102 | פרק ראשון היידיש ועברו לעברית חזרו לכתוב, ומי שלא כתבו ביידיש בעבר ( או כמעט 185 דב סדן הוא דוגמה לא כתבו בה ) , החלו לכתוב בה בגלל רצונם להשתתף בו . בולטת לכך . לצד עיסוק זה בפניה השונים של הלאומיות הישראלית, הודגש בכתב העת גם אופייה הכלל-עולמי של יידיש ותרבותה על ידי ציון העיר, ולא המדינה, שבה התגורר כל כותב שהשתתף בגיליון . מוסכמה זו החלה בירחון 'די צוקונפֿט', והיא סייעה להבנות את כתב העת כמקום כינוס מטאפורי של 'קהילה מדומיינת', שכותביה פזורים בערים שונות ברחבי עולם על-לאומי . לא היה בכך ביטוי אל-לאומי או אנטי-לאומי, אלא ביטוי לממד העל-לאומי של קהילת צרכני תרבות יידיש ויצרניה . ממד זה הודגש גם על ידי המדור 'קולטור- נײַעס' ( חדשות תרבות ) שהחל להופיע בגיליון 42 ( 1962 ) , ונסקרו בו אירועי תרבות לא רק בארץ אלא גם בעולם, וכן דווח בו על חלוקת פרסים, ימי הולדת, פטירות ו'יאָרצײַט' ( אזכרות ) של סופרים ואנשי תרבות יידיש בעולם, לצד ציון ביקורם של סופרים ושחקנים ידועי שם בארץ, פרסום מאמרי 'קבלת פנים' ודיווחים מערבי ספרות ומסיבות שהתקיימו לכבודם . הקהילה בישראל התכנסה פעמים מספר בשנה בת...
אל הספר