בו י מורשם הפווט הקדות לכוצכו שורם ב םור הזהב ב 264 לשלב ביצירתו יסודות או 'עניינים' מובחנים לכדי מכלול קומפוזיציוני קוהרנטי . ביטוי מוטעם להתכוונות זו ניכר במובא לעיל הן מדברי פייטננו, 'מִשְׁמְרוֹת עִנְיָין הַיּוֹם חִבַּרְתִּי לְפִי כּוֹחִי וָאַצְמִיד ' ( ט 4 , 49 ) , הן בלשונם של תלמידי מנחם ( ' וְאַחְבִּיר פִּתְרוֹנִים / נְכוֹנֵי עִנְייָנִים' ) . וכך בפתח מערכת היוצר הגדולה לשמחת תורה המיוסדת על מזמור תהילים קיט מצהיר אבן אביתור ( ט 1 , 7 ) : 'הַבָּא בְּרֹב עִנְיָין אַחְבִּירָה בְּהֶגְיוֹנַי' . הכינוי 'הַבָּא בְּרֹב עִנְיָין' ( שהוא כאמור שיבוץ מתואם נועז ומפתיע מלשון הכתוב בקוהלת ה, ב ) מכוון לתהילים קיט, המזמור הארוך ביותר בספר תהילים, שהפייטן הציבו כיסוד ליצירתו . את המזמור הזה, רב הפסוקים והעניינים, מבקש הפייטן 'להחביר בהגיוניו', כלומר לשלב בדבריו שלו לכלל חיבור אחד שלם . לשונות 'חיבר' ו'החביר' רווחות במחברת מנחם, ועיקר משמען צירוף יסודות שונים על בסיס המשותף להם, כגון קיבוץ השורשים השונים 24 הן שבות וננקטות בכתביהם שלהמתחילים באותה אות ב'מחברת' אחת . מי שנתווכחו על דרכו של מנחם...
אל הספר