44 רויטל אברהם זכר גל את מספרי הטלפון של בני המשפחה ואת מספרי המכוניות שלנו . שוב שאלתי את עצמי מדוע הוא זוכר את מספרי המכוניות שלנו, למה חשוב לזכור אותם, ואולי הוא בכלל לא מעוניין לזכור הכול, אבל זו פשוט תופעה שאין לו שליטה עליה ? ואם אכן זה כך, לא בטוח שזיכרון כזה הוא בהכרח טוב . הרי זה סוג של זיכרון ללא מערכת של סינון, כזו שאמורה לסנן את מה שחשוב לזכור ומה שלא . אם אין סינון כזה, פשוט זוכרים הכול, אבל אז המוח מוצף במידע לא מווסת ולא מסונן ובחלקו לא רלוונטי, ולכן עלולה תופעה כזו להקשות על הילד . העובדה שאין סינון של פרטים משמעותיים יותר ומשמעותיים פחות עלולה להביא לעומס רב, וזה יכול לגרום לחוסר שקט ולחרדה . היה ברור לי שיש כאן משהו מיוחד שקשה להסביר . ככל שחלף הזמן וככל שאספתי עוד ועוד מידע בנושא, הבנתי שגל מצלם תמונות במוחו, ושהמוח שלו בנוי בעצם כמו ספוג שסופג עוד ועוד מידע ומאחסן אותו בזיכרון, ובכל פעם שנדרש שולף אותו משם . למעשה הספיק לו מבט אחד כדי שהמידע ייטמע בזיכרון לאורך זמן . בנוסף גילה גל משיכה בלתי מוסברת לאותיות ולמספרים . הוא פשוט צילם את המספרים וזכר . כך זכר את כל מספר...
אל הספר