סיכום ומסקנות

290 עולם ללא אשמים טעות היא לחשוב שמבליטים את הארז בזה, שמקיפים אותו בארזים “ ( שפירא, 2006 : 111 - 112 ) . שבתאי, כמדומני, מקיים את הסינתזה הזו שבין ישן וחדש באורח המוצלח ביותר . אין עוד מחזאי ישראלי שעסק בתנ“ך בהיקפים כאלה, והעמיד מספר דומה של מחזות מקראיים, בהצלחה קהלית שכזו . הצלחתו הינה מקרה ייחודי ומרתק של מודרניזציה ושל הפיכת יצירה המבוססת על הקנון לקנונית בזכות עצמה . שבתאי מציע לקהל-הקוראים / צופים שלו דגם של כתיבה רלוונטית, 2 אך לא בנוסחה העיתונאי השגור במקומותינו, כי אם בנוסח עצמאי ואחר . ככל קלאסיקה שעניינה “סיפור מחדש“ ( retelling ) , היא תובעת מן הצופה שלה מידת-מה של היכרות מוקדמת עם החומר שעליו היא נשענת, בגאז‘ תרבותי שעל בסיסו היא מנהלת עמו דיאלוג . ייחודו של שבתאי הוא בשילוב שבין תוכן אבסורדי פוסט-מודרני לתבנית וצורה קלאסית או מודרנית . מבחינה סגנונית, הריהו “בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי“, מחברם של מחזות בעלי תבנית עלילתית ברורה, קומוניקטיבית, לא פרגמנטרית ולא אסוציאטיבית . התחביר שלו מייצר אחדות מרחבית ביחס לזמן, כורך יחד את העבר, ההווה והעתיד, באורח המעלה על הדעת “גלגול...  אל הספר