המחזות ה“חדשים“ שנתגלו 245 סיפור דוד ובת-שבע נמצא מתאים לדיון תיאטרוני מכמה וכמה בחינות . הוא דרמטי במובן הכללי ביותר של מתח והטרמה, של התנגשות רצונות וסוגי צדק שונים, של עלילה מרתקת ומוטיבים של מין, כוח ופוליטיקה, מרשם עתיק ובדוק להצלחה בימתית . בסיפור משתתפות דמויות רב-ממדיות ובעלות שיעור-קומה ועניין ציבורי, יש בו תככים, מאבקים, טרגדיה ( במובן הכללי והלא-מחייב ) אנושית ומקדם גבוה של רגש . הסיפור מתפקד, כפי שראוי לדרמה, בהכפיפו את הרגש ואת השכל לרצון המתבטא בפעולה, ובמסרו את העובדות הדרמטיות בדרך הנראית, לפחות, אובייקטיבית . סיפור זה נשען על דיאלוגים ועל מבנה סצנרי הדוק ומדויק המתאים להצגה, אפילו הוצג כמות שהוא, בלי השמטות או תוספות ( לוי, 2013 : 222 ) . פרשת בת-שבע היא “נקודת המפנה בקורות חיי דוד“ ( פולק : 296 ) . היא- היא ה“מעשה המביש“ העומד, על פי “הפואטיקה“ לאריסטו, בבסיסה של כל טרגדיה גדולה . ככזו, היא משרטטת מהלך של נפילה מגובה רב ( גיבורינו מתחילים את עלילתם בשעה שהם נמצאים על גגות בתים ) ומקיימת את דרישת הפואטיקה לפגיעה בין אנשים קרובים, שכן לפנינו משולש אהבים בין בני זוג נשוי...
אל הספר