“כתר בראש“ — מחזה תנ“ך ראשון 125 ( דם ? תשוקות ? ) ובמרכזה, ניצב על גבי במה מוגבהת, כיסא המלך המפואר, שידיותיו — אריות מגולפים . מאחוריו גרם מדרגות המוליך אל מרפסת / יציע, שממנה יכול המלך להשקיף החוצה אל בני עמו ולנופף להם . בגב הבמה נראה גן הארמון המקיף אותו . הכול אומר, מחד גיסא, פאר מלכותי בגוני חום-אדמדם-זהוב, ומאידך גיסא — דקדנס, שקיעה, קרקע העומדת להישמט תחת רגלי הנפשות הפועלות בכל רגע . עיצוב התלבושות ( גם הוא של נטע הקר ) המשיך את הקו העל-זמני, תוך שימוש מושכל בפיאות ארוכות-שיער ( אביתר, יואב, אדוניה . . . ) ובאביזרים . הוא ייצר הכלאה ססגונית בין ציורי תנ“ך מתקופת הרנסנס, דימויים הוליוודיים של ססיל ב‘ דה-מיל ומסורת מקומית-אוריינטליסטית לעיצובן השגור של הצגות מקראיות : המלך עוטה גלבייה לבנה ( שמוחלפת מאוחר יותר בגלימה אדומה-מוזהבת, בצאתו אל “העם“ ) ומתוכשט בתליון כבד, אביתר הכוהן מעוטר בכובע גבוה משל היה קרדינל, בעוד נתן הנביא אומר כולו צניעות סגפנית בגלימה שחורה . בת-שבע מופיעה תחילה בגלימה מלכותית, אך עד מהרה עוברת לשמלת מקסי מודרנית . את ה“לוק“ העכשווי הזה ממשיך אדוניה הלבוש ...
אל הספר