הגוף הגרוטסקי 133 בפשטות יתרה את העולם, מקעקע ומסלף את הדרך שבה "במקור" אנו מכירים את העולם ) טוען מרלו – פונטי ( או ) על פי הגרוטסקי ( משאיר מחוץ לתחומה של ההכרה חלק נרחב מ"תוכן" המציאות — כל מה ש"מיותר" בה, כל מה שפרטי, קונקרטי, כל מה שמהווה "פסולת" עבור החשיבה הרציונלית . אולם יש לציין שהתפיסה אינה מופיעה ככזאת בתחילת דרכו של מרלו – פונטי, אלא הופכת לבעלת תכונות כאלה בעקבות התפתחות מסוימת בפילוסופיה המרלו – פונטיאנית . זה קורה באופן הדרגתי : ה"עמימות" ואובדן הגבולות המאפיינים את התפיסה רק הולכים ומתגברים מהיצירות הראשונות של מרלו – פונטי, ה פנומנולוגיה של התפיסה , ועד ליצירתו האחרונה, הבלתי גמורה, הנראה והבלתי נראה . הסיבה אשר הופכת את ה"תפיסה" אצל מרלו – פונטי לסוכנת של עמימות ואובדן גבולות היא בעיקר הדגשת גורם הגוף . הגדרת סובייקט התפיסה כסובייקט גופני בעיקרו והדגשת מרכזיותו של הגוף בחוויית התפיסה הם שיובילו את התפיסה לעמימות ולאובדן גבולות . וככל שהגופניות, ה"בשריות", תהפוך למרכזית בפילוסופיה המרלו – פונטיאנית, כך תלך ותהפוך התפיסה למראָה של עמימות וחוסר בהירות . במילים אחרות, תה...
אל הספר