112 עבדאללה נימר דרויש לה לממש את זכותה להטיף למען האל ולהציע בפני האנשים את אשר לה באווירה של ביטחון וחירות, כך שהאנשים יוכלו לקבלה או לדחותה באותם ביטחון וחירות . אם תינתן לתנועה האסלאמית הזכות, היא תנקוט בכל זמן ומקום בדרך תרבותית, אך אם זו תישלל ממנה ומטיפיה יירדפו וייעלמו מאחורי סורגים או מאחורי הגבולות ויועלו על הגרדום לא בשל פשע שביצעו אלא בשל אומרם : "אללה לבדו הוא תכליתנו ולמענו לבדו אנו פועלים", הרי שהטרור של השלטון הוא הדוחף אותם להגן על עצמם ועל אומתם . ובהסתמך על כך : היש מקום בעולם שבו נמצאות החירות והדמוקרטיה האמיתיות ? לא הדמוקרטיות הרואות באי הצלחתם של האסלאמיסטים בכל התמודדות פוליטית תנאי לכך שהתוצאות טובות ונכונות, או אלו שאינן נותנות לתנועה האסלאמית שום הזדמנות לבוא לידי ביטוי באף תחום מתחומי החיים, כפי שקורה בדמוקרטיות העלובות במולדת הערבית מהאוקיינוס ועד המפרץ . אני שב ואומר : אם תשרור אווירת חירות והתנועה האסלאמית תבטיח את זכותה להפיץ את בשורת אמונתה ולהציג את עמדותיה הפוליטיות, הרי שבאקלים דמוקרטי ובאווירת החירות האמיתיים היא תפיץ את בשורתה ותציג את עמדותיה באמצ...
אל הספר