52 תמר שק נדרשנו להיבחן במקצוע אחר, ואני בחרתי לחקור את חממת הוורדים שלנו בקיבוץ . רציתי לעקוב אחר החומרים שעוזרים לוורד לפרוח ושומרים עליו לאורך זמן לאחר הקטיף . רק שנים רבות מאוחר יותר, כשנחשפתי במסגרת עבודתי בבתי ספר דתיים לדבר- תורה ולפרשנויות הרבות סביבו, התחלתי להרגיש את ההחמצה הכרוכה בוויתור הזה . תגובותיי הראשוניות באותן נסיעות הגיעו עד מהרה לאוזניו של אג'יד, המורה לאזרחות . "את חייבת לבוא פעם לכנסייה", אמר, והשמיע לי את אחד משירי האמונה שכתב והלחין : אני זוכר שיום אחד קראתי לאלוהים אני זוכר שקראתי בשמו של האל וישו ענה לי אמרתי לישו, ביקשתי ממנו תהיה איתי בכל יום בחיי * * אני זוכר שדיברתי לאלוהים וביקשתי שיעזור לי בכל מעשיי כה נפלאות דרכיו, קדושתו, נוכחותו הוא מלא שמחה הוא ממלא אותי אלמלא הוא, הייתי זוכר רק את הסבל [ . . . ] בשבתות ובימי ראשון, חדר האוכל בכפר הופך למעין כנסייה . הכומר מהכפר הסמוך רובונה ( Rubona ) מגיע לשאת דרשה, ושעות אחדות מוקדשות לתפילה ולשירה שסוחפת את כל המשתתפים . המוזיקה הרואנדית הזכירה לי שירים של הגבעטרון, ומאחר שהמילים הוקרנו על הקיר, מצאתי את עצמי פע...
אל הספר