תרומתו של בנימין זאב (וילהלם) בכר לחקר ספרות האגדה – עיון נוסף

ברק ש׳ כהן [ 192 ] אכן, בכר היה חוקר פורה ביותר, וברשותי רשימה של יותר משבע מאות וחמישים מאמרים וספרים שאותם חיבר או ערך, העוסקים בספרות חז״ל, בפילוסופיה, בבלשנות, 2 בזכות כישרונותיו ורבגוניותו, הוא בפרשנות מקראית ובספרות פרסית-פהלווית . נקרא בשנת 1877 להשתתף בייסוד בית-המדרש לרבנים בבודפשט עם שני חבריו – דוד קאופמן ומשה בלוך . בבית-המדרש לרבנים שימש בכר פרופסור למדרש ולספרות 3 בכר נחשב תלמודית, ומשנת 1907 שימש רקטור המוסד עד למותו בדצמבר 1913 . החוקר החשוב בהונגריה, ובין הפוריים ביותר במדעי היהדות, ורבות ממסקנותיו אומצו על-ידי חוקרים בולטים בדורות שאחריו . במאמר זה אעמוד על תרומה ייחודית הנמצאת במחקריו אשר טרם נדונה בסקירות המדעיות על עבודותיו . אטען כי בכר הציג מבט חדש בחקר ההיסטוריה האינטלקטואלית ודרכי הלימוד של החכמים ביהדות הקדומה, והניח תשתית למחקרים עתידיים בתחומים אלה . בדיון שלהלן אסקור את ממצאיו הייחודיים של בכר ואת השלכותיהם ( ביקורת הטקסט, זיהוים של חכמים ועוד ) , כפי שהם באים לידי ביטוי בספריו על אגדות האמוראים, המהווים את גולת הכותרת של כל עבודתו . עבודתו אינה נקייה מפגמי...  אל הספר