תו הלב : הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב – בין המטאפיסי לקיומי 0 1 0 כי בשבת רבותינו, זכרונם לברכה : ״שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל״ . הוא שלמות הדבור, כי שבת הוא בחינות עולם הבא כנ״ל, וצריך להמשיך דבור של שבת בתוך הדבור של חול כנ״ל [ . . . ] שהוא בחינות ״ודבר דבר״, להמשיך דבור של שבת בתוך ימי החול כנ״ל, שהם בחינות יצירה . בבחינות : ״ימים יצרו ולא אחד בהם״ ( תה׳ קלט, טז ) , דהינו שימי החל הם בחינות יצירה, כשאין אחד בהם שהוא בחינות שבת . וצריך להמשיך לבחינות יצירה, שהוא בחינת ימי החל, את בחינות ״אל הויה״, שהוא בחינות עלמא דאתי, בחינות שבת . וזה בחינות 2 1 שעל ידי זה נשלמים אותיות הדבור כנ״ל . ( פתח אליהו ) ״מלכות פה״, הדיבור של שבת הוא דיבור שלם, כי שבת היא בבחינת ״עלמא דאתי״, עולם הבא ( בבחינת ״אל הויה״ ) . וזאת בשונה מהדיבור של יום חול, שהוא בבחינת יצירה . לכן בשבת יש להיזהר ולא לדבר דברי חול, ויותר מכך יש ״לקחת״ את הדיבור של שבת ולמשוך אותו לתוך ימי החול . כפי שראינו לעיל הקול, הדיבור והניגון או הזמר וכו׳ הם מוטיבים מוסיקליים השזורים לאורך כל תורתו של רבי נחמן . הזמר או הניגון ה...
אל הספר