תו הלב : הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב – בין המטאפיסי לקיומי 132 והעצה היעוצה לבטל הגאוה, שהיא העבודה זרה, כמו שכתוב : ״תועבת ה׳ כל גבה לב״ ( מש׳ טז, ה ) . ( כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה סוטה ) , העקר הוא 123 כמובא בתקונים : ״בתרועה דאיהו רוחא, אתעביר על ידי התקרבות לצדיקים, 12 וצדיק הוא בחינת רוחא, כמו שכתוב : ״איש אשר רוח בו״ ( במ׳ כז, אל אחר״ ; יח ) , ועל ידו נכנע רוח גבוה, אל אחר, ונעשה מאחר, אחד, כי הוא קוצא דאות 12 שממנו ארבע רוחות, כמו שכתוב : ״כה אמר ה׳ מארבע רוחות באי הרוח״ ד׳, ( יח׳ לז, ט ) . וזה לשון תרועה, לשון : ״תרעם בשבט ברזל״ ( תה׳ ב, ט ) , כי הוא 126 משבר רוח גבוה, אל אחר, כפירות . רבי נחמן השתמש בניגוד שבין האות רי״ש לאות דל״ת . ההבחנה שבין שתי האותיות היא בקוצה של דל״ת, דהיינו התוספת הזעירה על הרי״ש . על פי תיקוני זוהר הוא הסביר, שמדובר כאן בהתעלות על המרחב . כלומר צדיק איננו נגבל במקום ( התוספת הזעירה בדל״ת מכילה בתוכה את ארבע הרוחות ) . עצתו של רבי נחמן היא להתקרב 12 כך גם הגאווה היא לצדיק, וזאת כיוון שהצדיק הוא בחינת רוח ( יש בו רוח הקודש ) , בחינת רוח ( רוח...
אל הספר