300 | ריח שדה במקרא נזכרו ״יין הרקח״ ( שיר השירים ח, ב ) ו״יין הטוב״, דהיינו יינות שנרקחו 6 יש מהמפרשים בימי-הביניים שאפיינו יינות נוספים בטקסט המקראי בבשמים . כבעלי ריח נעים, בעיקר יינות המכונים על שם מוצאם הגיאוגרפי . רבי דוד קמחי ( רד״ק, פרובנס, 1160 - 5 1 ) מתאר את יין הלבנון בהושע יד, ח באופן הזה : ״יין לבנון שיש לו ריח טוב, וראיתי בספר אסף הרופא כי יין לבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ישראל וירושלם ויין הרי שומרון ויין הרי כפתור מצרים אלה היינות הם עליונים על כל מיני היין לריח ולטעם אף למרפא״ . בספרות הקלאסית נזכרה שורה של יינות ריחניים ( ביוונית : ςονἶο ςητίτα μ ωρἀ 7 בלטינית : vinum aromatites ) שצרכו אותם במסגרת משתאות או למטרות מרפא . היוונים והרומים העשירו את הארומה הטבעית של היין באמצעות מגוון חומרים מהצומח – שרפים, פרחים ועשבי תיבול . רשימה ארוכה של חומרים מצויה בכתבי פליניוס הזקן ( המאה הראשונה לספירה ) , ואמנה כאן כמה מהם : מור, אקורוס, קושט, הל, קסיה, אנדרופוגון נרדי, קינמון, זעפרן, לענת אבסינת, ער אציל, ערער ( Juniperus מלבד הצמחים הנזכרים הוסיפו ליין לפי עונות השנ...
אל הספר