הקדמה | המאה השמונה-עשרה בחברה היהודית המזרח-אירופית, בין החסידים לבין המשכילים, שלעיתים קרובות ביקרו אלה את אלה עד כדי בוז ושנאה הדדיים . ואכן, מבחינה ספרותית ופוליטית התגבש עימות זה לעיתים קרובות לכדי התקפה פרועה וחסרת עכבות של הסָטירה המשכילית על החסידים ותרבותם . את הסָטירה המשכילית, שעסקה רבות בביזוי החסידים, ניתן לראות כז׳אנר ספרותי שהתפתח תוך כדי עימות חריף ונטול פשרות עם הז׳אנר הספרותי של ׳שבחי צדיקים׳, כלומר עם ההגיוגרפיה של הסיפור החסידי, שיצרה למעשה כבתמונת מראה, קיטוב סימטרי בין הגיוגרפיה מרוממת מזה וסָטירה משפילה מזה . את תבנית המראה שיוצר קיטוב זה ניתן לגזור גם מקביעתו של יונתן מאיר ביחס לכתבים הסטיריים והפרודיים 'שמטרתם להסיר את מסווה הקדושה ואת קסם החסידות . דבר זה נעשה על דרך הפארודיה בחיקוי הבא לעקור את ה " שבח " לכך יש להוסיף כי קיטוב זה התממש בין שני ז׳אנרים הפוכים, שלעיתים מבפנים ' . קרובות מושאם המשותף הוא הצדיק החסידי וצאן מרעיתו . לאור זאת ניתן לקבוע שהעימות הספרותי והפוליטי המר, שהתקיים בין המשכילים לבין החסידים, היה מיוסד גם על מאמץ לבטל את הניגוד המסורתי, שמת...
אל הספר