ה"הגנה" בתקופת "המאבק" ( 1946-1945 ) חידוש המאבק תחושת הכוח והביטחון ששררה ביישוב בשלהי מלחמת העולם השנייה התעצמה בהגיע המלחמה לסיומה . לתחושה זו , שחוזקה על ידי הקמת הפלמ"ח והבריגאדה , תרמה לא מעט הפאסיביות של האוכלוסייה הערבית בתקופת המלחמה . בעת ובעונה אחת גברו רגשות המרירות והזעם על רקע השואה היהודית , שנחשפה עתה במלוא היקפה וזוועתה . היישוב לבש רוח מיליטאנטית . סיומה של מלחמת העולם השנייה נראה בעיניו כראשית מלחמתו הוא בשם העם היהודי כולו : בעולם של אלימות יהיה על הציונות לפלס את דרכה באמצעים של כוח . המאבק האנטי בריטי , שהופסק בעודו כאבו עם פרוץ המלחמה , חורש עתה כיתר שאת . אין לומר שהיישוב נכנס למאבק זה במחשבה ערוכה מראש ובתהליך מסודר של קבלת החלטות בדרג המדיני . ההנהגה המדינית , המרוכזת בסוכנות היהודית , היתה מפוצלת בין המתונים , בראשותו של וייצמן , לבין האקטיביסטים , בראשותו של בן גוריון . פיצול זה מנע קבלת החלטה על חידוש המאבק האלים בבריטים . עם זאת נהנו האקטיביסטים בהנהגה מתמיכה ברורה של דעת הקהל ביישוב , ולמעשה פעלו בלחץ דעת קהל זו . הפעולות הראשונות של "תנועת המרי" — היזמה ...
אל הספר