היישוב הכפרי : צורית ההתיישבות החקלאית בכורת ההתיישבות העובדת תו ייחודי ומרכזי בדיוקנו של היישוב היהודי היה אופיו של היישוב החקלאי , צורת ארגונו ומעמדו . עד תום מלחמת העולם הראשונה לא היו להסתדרות הציונית עקרונות התיישבותיים מחייבים ולא תכניות פעולה מוגדרות . החוות הלאומיות שהקים המשרד הארצישראלי נועדו להכשיר פועלים מיומנים , שיוכלו למצוא את מקומם במושבות ובחוות הפרטיות . אך המשרד הארצישראלי , בראשותו של ארתור רופין , היה נכון גם לבוא לקראת יזמות מצד ציבור הפועלים , ששאף לעלות על הקרקע בהתיישבות עצמית כדי להגשים יסודות אידיאולוגיים שיתופיים . בוועידת לונדון ב 1920 נקבעו עקרונות היסוד וסדר העדיפויות של המדיניות ההתיישבותית של התנועה הציונית , ואלה העמידו את ההתיישבות החקלאית השיתופית . ההתיישבות השיתופית — ההתיישבות העובדת — ביססה את מעמד הבכורה שלה לא רק להלכה אלא גם למעשה במרוצת שנות השלושים , וזאת כתוצאה מההתפתחויות שחלו כמשק המעורב מזה והתיישבות "חומה ומגדל" מזה . העיקרון המרכזי של המדיניות הציונית ההתיישבותית היה : המפעל הציוני יתגשם על ידי פעולה משותפת של ההון הלאומי ותנועת הפועל...
אל הספר